כשהחלטתי להזמין אתכם לסדנת מחתרת הכתיבה, הלכתי ל-ChatGPT לבדוק מה בני נוער מעדיפים – לדבר ביניהם או להתכתב. הוא התחיל לפרט את דרכי התקשורת המקובלות אצלכם (אם תבואו לפגישת היכרות ותרצו לשמוע, אשמח לספר), ואז הוא אמר שהידע המעודכן האחרון שלו הוא מספטמבר 2021. מה??? 2021? היה בזה משהו מנחם. אחרי כל נבואות הזעם שמספרות שהבינה המלאכותית הולכת להשתלט על העולם, נרגעתי קצת כשראיתי שיש לה עדיין מה ללמוד. אני עדיין לא מאמינה שהיא תגיע ליכולת היצירתית שלנו.

המשכתי לשוטט ברשת ומצאתי מחקר מ-2016 על העדפות התקשורת של בני נוער. שאלו אותם איך הם היו מעדיפים לתקשר עם חבר שלהם שעצבן אותם. 61% ענו שהיו מעדיפים לדבר איתו פנים אל פנים, ו-35% היו מעדיפים לשלוח הודעה, אבל כששאלו אותם איך הם מעדיפים לספר למישהו, מישהי, שהתאהבו בו, בה, היה שוויון כמעט מלא בין אלה שהעדיפו לספר פנים אל פנים (48.3%) לאלה שהעדיפו לכתוב (42.5%).

איך שלא יהיה, ברור שכתיבה היא אחת היכולות החיוניות היום, וללא ספק מרחיבה מאוד את מנעד האפשרויות שלנו. טקסט טוב – מדובר או כתוב, בפוסט או בסרטון – מקבל הרבה יותר התייחסויות. קורות חיים כתובים טוב ייתנו לנו קדימות במבחני קבלה באוניברסיטה ובראיונות עבודה. פיץ' מנוסח היטב ישיג לנו מימון לסטארטאפ שאנחנו רוצים להקים, לסרט הקולנוע שאנחנו רוצים לביים, למיזם החברתי הגדול שיעשה מהפכה.

אז מאיפה מתחילים? מתחילים מחומרי החיים שלנו. איך נוכל להביא את עצמנו בכתיבה אישית, נוגעת, שלא תלויה במה שמצפים מאיתנו, בפחד ממוסכמות וממה יגידו. רוצים להתנסות ואז להחליט? בואו למפגש היכרות חווייתי.
אגב, דמיינו לכם כמה קשה לשבת ולכתוב את זה, כשנער חתולים בן ארבעה חודשים מנסה לתקן כל הזמן את הטקסט שאתם מקלידים.